הגוף זוכר. מה שלא תמיד יש לו מילים מוצא ביטוי בתחושה, במתח, בתנועה. אנחנו יכולים לחשוב שהכל "בראש", ויחד עם זה – הכתפיים, הבטן, הלב – כולם נושאים זיכרונות ושפה משלהם.
החיבור בין נפש לגוף הוא לא מובן מאליו. לפעמים אנחנו חיים כאילו הם נפרדים: הגוף נושא אותנו, והנפש "חושבת" או "מרגישה" איפשהו למעלה. אבל כשמתחילים להקשיב – לנשימה, לתחושה בבטן, למקום שמתכווץ או משתחרר – מתגלה דיאלוג. הגוף מגיב. הוא מספר.
בעבודה שלי – ביוגה, בהתמקדות, בליווי רגשי – אני פוגשת שוב ושוב את הרגע שבו מישהו/י אומר/ת "אני לא יודע/ת מה אני מרגיש/ה", ויחד עם זה יש תחושה ברורה בגוף. לא תמיד צריך לתת לזה מילים מיד. לפעמים מספיק לשהות שם, להקשיב, לאפשר למה שיש להופיע. התנועה, הנשימה, המגע – כולם יכולים להיות חלק מהשפה הזו.
אז נפש וגוף – הם לא שניים. הם מדברים כל הזמן. השאלה היא רק אם אנחנו שם כדי להקשיב.
רוצים להמשיך את השיחה? אשמח לפגוש אתכם – בשיחה, במפגש או בתרגול. אפשר להשאיר פרטים ואחזור אליכם.
להשאיר פרטים