לימוד בהקשבה

כשאנחנו מפנים מקום להקשבה – לעצמנו ולאחרים – משהו משתנה. לא תמיד יש לזה שם מדויק: זה לא בהכרח "טיפול" או "טכניקה", אלא איכות של נוכחות. להיות שם, בלי למהר לתקן או להסביר.

בין "לדעת" ל"להרגיש" יש מרחב. הרבה פעמים אנחנו מאומנים לדעת – להבין, לנתח, לתת תשובה. ההקשבה דורשת משהו אחר: להשהות את הידיעה, לאפשר למה שלא ברור עדיין להופיע. זה לא חוסר ידע; זה סוג של פתיחות.

במפגשים שלי – בין אם ביוגה, בליווי רגשי או במעגל – אני רואה שוב ושוב איך הרגע שבו מישהו/י מרגיש/ה שממש מקשיבים/ות לו/ה משנה את האוויר. לא כי נאמר משהו חכם במיוחד, אלא כי נוצר מרחב. והמרחב הזה מאפשר לימוד אחר: לא מלמעלה למטה, אלא מתוך סקרנות וקרבה.

אז לימוד בהקשבה – זה לא רק להקשיב לאחר/ת. זה גם להקשיב למה שעולה בפנים, בגוף, בלב. ולהיות מוכנים/ות שלא תמיד נדע. שנמצא/ה את הדרך יחד.